כפי שראינו בפרק הראשון , תפיסת הדת והמיסטיקה כתופעות העומדות בפני עצמן וחקירתן באמצעות מתודות מחקר פנומנולוגיות והשוואתיות מתבססות על גישה תיאולוגית מודרנית העומדת ביסוד חקר הדתות המודרני , ביסוד חקר המיסטיקה , וכפי שנראה להלן - אף ביסודו של חקר הקבלה . כזכור , המיסטיקה מוגדרת על פי רוב כחוויה של מגע בלתי - אמצעי עם האל או עם ישות טרנסצנדנטית : ויליאם ג ' יימס תיאר את החוויה המיסטית כמצב שבו האדם והמוחלט נעשים לאחד ומרגישים באחדות זו , ורופוס ג ' ונס הגדיר את המיסטיקה כמודעות ישירה ואינטימית של הנוכחות האלוהית ( ג ' יימס תש " ט , . ( Jones 1909 , xv ; 275 – 274 הגדרות דומות מקובלות גם כיום , למשל אצל ברנרד מקגין , חוקר התיאולוגיה הנוצרית , שהגדיר את המיסטיקה " אמונות ופרקטיקות הנוגעות להכנה לקראת מה שאפשר לתאר כנוכחות המידית או הישירה של האל , מודעות לנוכחות זו ותגובה אליה " ( . ( McGinn 1991 , xvii יש להדגיש שעל פי רוב , חוקרי המיסטיקה אינם טוענים שהגדרת המיסטיקה המשמשת אותם היא הגדרה פנומנולוגית , כזאת המתארת רק את אמונותיהם של מושאי המחקר שלהם ולא את המציאות העומדת מאחוריהן . ההגדרו...
To the book