בשלהי שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה שעברה ערערו חוקרי קבלה באקדמיה הישראלית ( בעיקר משה אידל ויהודה ליבס ) על כמה מהנחות היסוד ומתודות המחקר של השדה והציעו היבטים חדשים וכיוונים חדשים בחקר הקבלה והמיסטיקה היהודית . מגמות חדשות בחקר הקבלה והחסידות , שחרגו מן המסגרת שקבע שלום , הופיעו באותה תקופה גם במחקריהם של חוקרים שפעלו בארצות הברית ובאירופה , בהם ארתור גרין , אליוט וולפסון ושרל מופסיק . הגישות החדשות נועדו לערער במפורש על ההגמוניה של גישת המחקר של שלום בשדה חקר הקבלה . לדברי אידל , הצעותיו של שלום לסכמה כוללת של ההיסטוריה של הקבלה " נשארו יציבות , למעשה , כפי שפותחו על ידו לפני . 9 בן - שלמה ; 8 – 7 , 1969 כ " ץ תשל " ט ; 224 – 213 , 1 תשבי תשמ " ב , . 244 – 241 . 10 ביקורת על גישת המחקר של שלום הועלתה קודם לכן במאמרו המקיף של אליעזר שביד " מיסטיקה ויהדות לפי גרשום שלום " , שיצא לאור כשנה לאחר פטירתו של שלום ( שביד , תשמ " ג ) . ביקורת זו , שערערה בעיקר על הנחתו של שלום בדבר מרכזיותה של המיסטיקה ביהדות , לא השפיעה על שדה מחקר הקבלה והיא שונה מביקורתם של חוקרי הקבלה שתידון...
To the book