מעשרות שולמו לא רק למקדשים , כפי שאנו למדים משמואל א ח , טו , יז ואף מכתובות שנמצאו באוגרית . מלכים גבו מעשרות כמסים והעבירום לשריהם ( אנדרסון , עמ ' . ( 86 משמעות כפולה זו של המעשר מתבהרת כאשר אנו נותנים את דעתנו על כך שהמקדשים שנהנו מהמעשרות היו מקדשים מלכותיים ( ראו בייחוד עמוס ז , יג ) , ומכאן שהרכוש והאוצרות שהיו בהם עמדו לרשות המלך . דוגמאות ברורות ביותר לתופעה זו נמצא בשני סיפורי המעשרות המופיעים בספרי התורה הקדומים יותר : אברהם נתן מעשר ( אחרי הקרב עם ארבעת מלכי הצפון ) למלכיצדק מלך שלם ( ירושלים ) וכוהן לאל עליון ( בראשית יד , כ ) , ויעקב נדר לתת מעשר בבית אל ( שם כח , כב , השוו לעמוס ד , ד ) , " מקדש מלך " של ממלכת ישראל ( עמוס ז , יג ) . אזכור שני " המקדשים המלכותיים " בהקשר של מעשרות אינו מקרי , ונראה שמקורותיהן של שתי המסורות קשורים זה בזה . מוסד איסוף המעשרות במקדש המלכותי בבית אל נקשר ליעקב , גיבורם המובהק של שבטי הצפון , ואילו מקורותיו של מוסד המעשרות שהוקדשו למשכן בירושלים נובעים מאברהם , שנקשר במסורת לשבטי הדרום . המלכים שלטו כידוע באוצרות המלוכה וגם באוצרות המקדש ( מ...
To the book