פסוקים כו-כז — בכורות

הניגודים המופיעים בכל הקשור לדיני בכורות נובעים מהתפתחויות היסטוריות . במקור , בכורות הראויים לקורבן נשרפו כליל על המזבח כעולות : " על כן אני זבח לה ' כל פ ֶ טר רֶ חם הזכ רִ ים " ( שמות יג , טו ) . דיני הכוהנים לעומת זאת קובעים שבשר הבכורות הוא רכוש הכוהנים : " ובש רָ ם יהיה ל ךְ " ( במדבר יח , יח ) . בסופו של דבר , שני חוקים אלה מבוטלים בספר דברים , שם נקבע שאת בשר קורבנות הבכורות יאכלו הבעלים : " לפני ה ' א לֹ הי ךָ תאכלנו שנה בשנה במקום אש ֶ ר יבחר ה ' , אתה ובית ךָ " ( דברים טו , כ ) . " פדיון " הוא המחיר שנקבע על ידי המקדש ומשלמים אותו אחרים , לא הבעלים ; את ה " גאולה " משלמים הבעלים והיא כוללת תוספת של חמישית . מה פשרה של תוספת זו ? הסבר אחד ברור לחלוטין : ניסיון למנוע מאנשים להיכנס למעגל מחזורי של מערך ההקדש . הקדשה ולאחריה גאולה , כאשר הם מצטערים על אובדן השדה או הבהמה שלהם . אבל הבכורות ממילא אינם רכוש הבעלים — הם שייכים לאלוהים מיום היוולדם — לכן אין חשש שבעליהם ינהגו בהפכפכות . אם כך , מדוע אין לבעלים אפשרות לפדות את הבכורות בתשלום ערכם , כמו שמותר לכל קונה אחר ? ייתכן שהמחו...  To the book