|
|
הפרק עוסק בהבאת תרומות למשכן : נדרי ערכו של אדם או של בהמה ( פסוקים א - יג ) , הקדשת בתים ושדות ( פסוקים יד - כה ) , בכורות , חרם ומעשרות ( פסוקים כו - לג ) . אפשר למיין את דיני גאולת ההקדשות על פי הדירוג הזה : . 1 " כל ח רֶ ם קדש קדשים הוא " ( פסוק כח ) , ואי אפשר לגואלו . . 2 בהמות הראויות לקורבן והן בכורות , מעשרות או הקדשות אי אפשר לגאול . . 3 הקדשות שאינן ראויות לקורבן , כגון בהמות טמאות , שדות , בתים ותוצרת חקלאית ( למעט הקדשות של חרם ) אפשר לגאול . יש לשער שבהמות הראויות לקורבן אי אפשר לגאול משום שיש להעלותן על המזבח , ואילו בהמות שאינן ראויות לקורבן והקדשות אחרות , למעט אלו שהוקדשו בלשון חרם , אפשר לגאול או לפדות .
To the book |
|
|