פסוקים ה-ט — לחם הפנים

השולחן שתמיד היה מונח עליו הלחם , גם בנסוע הארון ( במדבר ד , ז ) , היה ככל הנראה — ואולי בגלל מציאותו התמידית של הלחם — החפץ הקדוש ביותר במשכן לאחר ארון העדות . בכל הרשימות השולחן מופיע לאחר הארון ( בהוראות ההקמה , שמות כה , כג - ל ; בבנייה , שם לז , י - טז ; בהרכבה , שם מ , ד , כב ; ובנסיעה , במדבר ד , ז - ח ) . החשיבות היחסית של השולחן מודגשת ביתר שאת גם בכיסוי שכוסה במעבר ממקום למקום . כמו הארון , הוא קיבל שלושה כיסויים , ואילו כלי הקודש האחרים , המנורה ושני המזבחות , קיבלו רק שני כיסויים כל אחד ( השוו במדבר ד , ה - ח לפסוקים ט - יד כאן ) . הצגת לחם אל מול האל היתה מנהג עתיק יומין . במצרים הונחו המנחות על שולחן חיצוני , ורק הלחם והעוגות הובאו אל תוך המקדש פנימה והונחו ( עם קטורת ) לפני שולחן האל ( סונרון , עמ ' (; 84 לאחר מכן הם הועלו באש ונסכו עליהם כדי להבטיח את נצחיותו של טקס הקורבן ( השוו דומרסהאוזן ופברי ; בלקמן ; ארמן , עמ ' . ( 44 גם דת החתים העידה על מרכזיותה של מנחת הלחם שהונחה על שולחן לפני האלים ( הופנר , ייצור מזון , עמ ' . ( 216 המלך החתי מרשלי השני העיד ש " מקריבי הכיכ...  To the book