פסוקים נבחרים פסוקים א-ט — הקדמה

על עם ישראל מוטלת האחריות לשמירת החגים והמועדים , להעלאת הקורבנות ולהבאת המנחות בכל חג ( פרק כג ) . אחריות זו נמשכת בפסוקי הפתיחה של פרק כד , המתארים את אחריותו של העם לספק למשכן יום – יום שמן למאור ופעם בשבוע את הלחם ; נר התמיד והשולחן שכיכרות הלחם מונחות עליו נמצאים שניהם במשכן , אך אם פסוקים אלה הם באמת רישום של חיובו של העם לדאוג לטקסי הקורבנות במשכן , מדוע אין העם מחויב גם לדאוג למצרך הפולחני היומי האחר , הקטורת למזבח הזהב ( כפי שעולה משמות לה , ח )? ואם התשובה היא שאת הקטורת הביאו הנשיאים ולא העם ( שם , כז - כח ) , הרי נאמר שם בניגוד לנאמר בפסוקים שאנחנו דנים בהם שהנשיאים הביאו גם את השמן למאור ! הפתרון לניגוד לכאורה הוא שהנשיאים הם שהביאו את המלאי הראשוני , ולאחר מכן חלה האחריות על העם כולו , וההסדר הקבוע הוא המשתקף בפסוקינו . אך אם כך , השאלה בעינה עומדת : מדוע אין הקטורת מופיעה ברשימה שלפנינו ? הפסוקים הנידונים משקפים מציאות . שמן זית , גם שמן כתית , היה השמן המצוי בארץ . כנען היתה ארץ כרמי זיתים ( דברים ו , יא ; ח , ח ; כח , מ ; יהושע כד , יג ; מלכים ב יח , לב ) . החפירות בעק...  To the book