פסוקים י-יד — מנחת השעורים הראשונות

] כג , י [ התבואה הראשונה שמבשילה היא השעורה , ראו המסופר בשמות ט , לא - לב על מכת הברד , " והפשתה והשע רָ ה נכתה כי השע רָ ה א ָ ב ִ יב והפשתה גבעל . ו ְ הח טּ ה והכסמת לֹ א נכו כי אפי לֹ ת הנה " , וכן המסופר על רות ונעמי ש " באו בית לחם בתחלת קציר שע רִ ים " , ( רות א , כב ) , ורות המשיכה ללקט " עד כלות קציר השע ִ רים וקציר החטים " ( שם ב , כג ) . " עמר ראשית קצי רְ כם " . ראשית ביכורי האדמה שייכת לאל ( שמות כב , כח ; כג , יט ; לד , כו ; דברים כו , א - יא ) כדי " להניח ב רָ כה אל בית ךָ " ( יחזקאל מד , ל ; והשוו ויקרא יט , כד - כה ) . כדאי גם לשים לב לעצה שיש בה חוכמה מעשית : " כבד את ה ' מהונ ךָ ומראשית כל תבואת ךָ . וימלאו אסמי ָ ך שבע ותירוש יקבי ֶ ךָ יפ ֹ ר ו " ( משלי ג , ט - י ) . ] כג , יא [ " והניף את העמר לפני ה ' ל רְ צנכם " — הקרבת ראשית העומר של השעורה איננה רק סימן לתודה על היבול החדש , אלא היא גם מבטאת את התקווה שהאל מצדו יברך את היבול ( יחזקאל מד , ל ; משלי ג , ט - י ) . חז " ל לא הותירו כל ספק בנוגע למטרתה של הנפת העומר : " אמר ר ' עקיבא : אמרה תורה הבא עומר שעורין בפס...  To the book