|
|
כל אחד מימי המועד המוזכרים בפרק זה זוכה להקדמה : שבת ( פסוקים א - ג ) , חג הפסח וחג המצות ( פסוקים ד - ח ) , חג הבאת עומר וראשית הקציר ( פסוקים ט - כב ) , יום זיכרון תרועה ( פסוקים כג - כח ) , יום הכיפורים ( פסוקים כו - לב ) וחג הסוכות ( פסוקים לג - מג ) . ההקדמות מגלות את השקפתו של המחבר שקורבן הפסח וחג המצות היו לחג אחד , וכמוהם ביכורי קציר החיטים וקציר השעורים . פרק כג מופנה אל בני ישראל , ואף על פי שהכוהנים קשורים קשר משמעותי לקורבנות ( פסוק יא ) , אין הם מוזכרים בפרק זה ותפקידם מעומעם בכוונה , בני ישראל הם האחראים לשמירת הפולחן הציבורי . אין ספק שספר הקדושה ( , ( H בדומה למקור הכוהני ( , ( P סבור שהכוהנים מקריבים את הקורבנות אולם קיומו של הפולחן הציבורי , ויש להניח שגם פיקוח על מעמד הכוהנים , הם באחריות העם .
To the book |
|
|