פרק כא הוראות לכוהנים

על פי המסורת הכוהנית הכהונה עוברת בירושה ומוגבלת לצאצאיו של אהרון , והיא שונה מאוד מהמסורת שהיתה נהוגה בשכנותיה של ישראל . במצרים לדוגמה היה לכהונה אופי בלתי מקצועי : הכוהנים שימשו בתפקידם זמן מוגבל , כשלושה חודשים בשנה , ואחריהם חזרו לעיסוקיהם הרגילים ( סונרון , עמ ' (; 15 במסופוטמיה מינה המלך את הכוהנים . גם בישראל היו המלכים זכאים למנות כוהנים ( שמואל ב ח , יח ; כ , כו ; מלכים א יב , לא ) . מדוע אפוא התייחדה הכהונה לבני משפחה אחת ( או שבט אחד )? הגורם לכך הוא מעשי : הכוהן התמנה על ידי חצר המלוכה , ומשום כך היה אפשר לקנות את המשרה בכסף , כפי שאכן קרה לעתים קרובות במצרים . כך קרה גם בתקופת בית – שני , כאשר הכוהן הגדול מונה — תמורת תשלום — בידי שליטים זרים ( אנטיוכוס אפיפנס ; נציבי רומא ) . ואולם היה גורם חיובי יותר , והוא קשור לתפקידו המיוחד של הכוהן הישראלי . ראשית , הכוהן היה נתון למגבלות רבות , כפי שמפורט בפרקים כא - כב : קודם כול היה עליו להכיר את חוקי הטהרה ( לדוגמה נגע הנתק בפרקים יג - יד ) ולחיות על פיהם מחשש שהפרתם תטמא את המקדש ; יתר על כן , הכוהן היה צריך להיות בקיא בתורה , ...  To the book