|
|
הן המילה " קדושה " והן הנושא שלה אינם נזכרים ביחידה זו , ואין צורך בדבר . אלוהי הקדושה / החיים שולל את כל צורות הטומאה / המוות , שגוויית המת היא המקור העיקרי שלהן ( ראו מילגרום , ויקרא א , עמ ' ; 278 - 270 ב , עמ ' . ( 1000 - 986 הימנעות מפולחנות של דרישה במתים או סגידה להם הכרחית אפוא לצורך השגת קדושה . ] יט , כו [ הביטוי " לא תאכלו על הדם " עשוי לסמל צורה של הגדת עתידות , כלומר סגידה לעולם המתים הכרוכה בדרישה ( היוועצות ) ברוחות האבות , בהעלאה באוב . גרינץ פיתח נושא זה והציג מקבילות מהמזרח הקדום , ובעיקר מהעולם היווני . יש להבחין הבחנה חדה בין הגדת עתידות , שפענוח סימנים הוא ענף שלה , ובין כישוף : הכישוף מנסה לשנות את העתיד , והגדת העתידות , לחזות אותו ( השוו קויפמן א , עמ' 350 הע ' , 1 עמ ' 458 הע ' . ( 1 הקוסם הטוען ליכולתו לקלל או לברך הוא מכשף , ואילו החוזה אירועים אך אינו יכול להשפיע עליהם הוא מגיד עתידות ( מנחש ) . בישראל לא רק שהכישוף אסור ( דברים יח , י ) , אלא עונשו מוות ( שמות כב , יז ) . בדת המקראית , כישוף בכל צורה נתפס כבלתי יעיל , מאחר שכל האירועים הם בשליטת האל האחד ; ...
To the book |
|
|