|
|
כשם שהדאגה לעני במהלך הקציר והבציר ( פסוקים ט - י ) היא מאפיין חיוני של עם קדוש , כך גם הקדשת ביכורי עצי הפרי למקדש . ביכורים אחרים ( מדגן תירוש ויצהר , ובכורות ) אינם נזכרים כי ההנחה היא שאנשים ערים להם ומקיימים את המצווה האמורה בהם . אבל ייתכן שרק מעטים המתינו לשנה נוספת , השנה הרביעית , כדי ליהנות מפרי העץ . לכן איסור עורלה נזכר כאן , ולכן ההבטחה לגמול . על כך היטיב לומר ר ' עקיבא ש " דברה תורה כנגד היצר , שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם " ( ספרא קדושים ג , ט ) . העורלה היא הפרי כשהוא טמון בניצן שלו , ובעל " כתר תורה " צדק כשפירש את יחסת הפעול הדקדוקית הזאת כאיסור להניח לפרי להבשיל , כלומר להיפתח , אלא יש לקוטפו בעודו סגור בניצן . אם כן , הניצן הסגור הוא העורלה שיש לקטוף בטרם יגיח הפרי ( כלומר הפין ) . בדקתי במשתלה של אוניברסיטת ברקלי , וכך בדיוק הדבר נעשה : ענפיו של העץ הצעיר אינם נגזמים ואינם מדוללים , אך את ניצניו מסירים ( לחלופין , מתירים לניצנים לפרוח ומסירים רק את אלה שאובקו והם נושאים פרי ; רטריי , בשיחה אישית ) . ] יט , כד [ ביכורי הפרות ּ שייכים לאלוהים ( ב...
To the book |
|
|