|
|
] יט , כא [ קורבן האשם שמביא המאהב או המפתה של שפחה חרופה ( מאורסת ) מבוסס על תפיסת עם ישראל שניאוף נחשב להפרה של ברית סיני . במזרח הקדום , אף על פי שניאוף נחשב לחטא נגד האלים לא היתה לו השלכה משפטית , ואילו בישראל , הכללתו בברית הבטיחה תוצאות משפטיות . עונש המוות על ניאוף הוא חד – משמעי ולא ניתן לעולם להמרה . אבל במקרה שלפנינו ( ויקרא יט , כ - כב ) , כשחקירה מראה שהשפחה החרופה לא שוחררה מעולם , אי – אפשר להעניש את המאהב או המפתה שלה , הוא אינו נואף מפני שהיא אינה ישות משפטית . ואף על פי כן , הוא פגע באלוהים בכך שחילל את שבועת סיני , והוא חייב אפוא להביא קורבן לכפרה ( לפרטים נוספים ראו מילגרום , שפחה חרופה ; מילגרום , ויקרא ב , עמ ' . ( 1677 - 1665
To the book |
|
|