פסוקים י-יב, החוק השלישי — האיסור על דם הקורבנות וטעמו

] יז , יא [ לאנשים ולבעלי חיים יש נפש , והיא תמצית החיות של האדם והחי והיא נבדלת מהגוף . הנפש היא החלק באדם ובחי שאיננו חוזר לעפר ואינו הופך לעפר . הנפש עוזבת את הגוף ( וראו " ויהי בצאת נפש הּ כי מתה " , בראשית לה , יח ) , והסברה היא שהדם הוא מקום מושב הּ של הנפש . כפי שציינו חז " ל ( ראו לעיל ) הגר אינו כלול בחוק זה , וכך גם צריך להיות : לגרים אסור לעבוד אלים אחרים ( פסוקים ח - ט ) אך אין הם חייבים לעבוד את אלוהי ישראל . כך גם אין הם חייבים לשחוט את בעלי החיים שנועדו למאכל לפני המזבח , אלא יכולים לשחוט אותם בבית ( ראו פסוק ג ) . זו הערת אגב למשה . אלוהים מצווה על משה לאסור על ישראל ועל הגר כאחד את אכילת הדם עם הבשר ( פסוק י ) , אך הוא מסביר את הטעם לאיסור רק למשה שכן האיסור קשור לבני ישראל , עמו של אלוהים : דם הנפש של בעל חיים שנועד למאכל ישראל צריך לעלות לקורבן על המזבח כדי לכפר על נפש האדם השוחט . מכאן שפסוק יא משלים את החוק המופיע בפסוקים ג - ה . הפסוק מסביר מדוע ישראל , אך לא הגר , חייבים בראשונה להעלות את כל הבשר לקורבן , כדי שישמש כופר לאדם ששפך את דם נפש בעל החיים כדי ליהנות מב...  To the book