פרק יז האיסור על שחיטת חולין ועל אכילת הדם

בפרק יז מופיעים חמישה חוקים הקשורים לאיסור על אכילת דם ( ראו גם נושא ב ) . האיסור עצמו מוגבל לחוק השלישי ( שהוא גם האמצעי , פסוקים י - יב ) . ואולם הפרק כולו אינו אלא הקדמה יחידה שמובילה אל החוק ( פסוקים א - ט ) או תלויה בו ( פסוקים יג - טז ) . המשותף לכל חמשת החוקים הוא ההליך הפולחני שבשחיטה ובאכילת הבשר . החוק הראשון ( פסוקים ג , ז ) קובע שבעלי חיים הולכי על ארבע , אלה המבויתים והכשרים לאכילה , יש לשחוט במקדש . הולכי על ארבע הכשרים לעלות על שולחנו של אדם הם גם הכשרים למזבח , שולחנו של האל . החוק השני ( פסוקים ח - ט ) אוסר על בני ישראל ועל הגר להקריב לאלים אחרים . השלישי ( פסוקים י - יב ) קובע את האיסור המוחלט על אכילת הדם , ואף חוק זה חל על ישראל ועל הגר התושב . החוק הרביעי ( פסוקים יג - יד ) אומר שדם של חיית ציד — אם הצייד הוא מישראל או גר תושב — יש לשפוך לארץ ולכסותו בעפר , והחוק החמישי ( פסוקים טו - טז ) קובע שאיש מישראל או גר האוכלים בשר נבלה חייבים להיטהר . לחוק הראשון , השלישי והרביעי נלווים טעמים שמסבירים אותם ( פסוקים ה - ז , יא - יב , יד ) , אך טעמים אלה נמסרים למשה ולא נועד...  To the book