ב. החוקים הכוהניים של היטמאות הקודש

הקדמונים פחדו מטומאה מפני שייחסו לה כוח זדוני מזיק ממקור על טבעי . הם תפסו אותה כדמונית , בעלת חיות ותוקפנית , כמידבקת לא רק במגע , אלא גם כמשתלחת בקורבנותיה דרך האוויר ודרך חומר מוצק , כפי שמראה הקטע הזה : את הרם בקירות , העבה בחומות כמו שיטפון עוברים הם מבית לבית מבקיעים שום דלת לא תרחיקם שום בריח לא ישיבם אחור מבעד לדלת כנחש מחליקים מבעד לציר כרוח נושבים . ( תומפסון , שטן , , 1 עמ ' , V , 53 שורות 31 - 25 ) הסכנה בטומאה גם מרחוק היא עניין שבשגרה בכתבים הפולחניים של מסופוטמיה כמו המצוטט לעיל . אדם נדבק בה " אם הוא מדבר אל אדם מקולל " ( ריינר , ליפשור , עמ ' 137 שו ' ; 85 וראו גם ריינר , שורפו , עמ ' , III , 22 שו ' 130 ) או "[ נמב ֻ רבי ] על רוע יונה או ציפור מוזרה אשר ... ריחפה [ מילולית : עמדה ] [ מעל א ] דם " ( קפליס , , 36 עמ ' 34 שו ' 2 - 1 ) או " כשאדם מסתכל על גווייה " ( תומפסון , כישוף שמי , עמ ' 26 ) או " עין הרע המשוטטת השקיפה על הסביבה ונעלמה במרחק , השקיפה על הקרוב ונעלמה במרחק , היא השקיפה על לשכת הארץ ונעלמה במרחק , היא השקיפה על ההלך , וכמו עץ שמקושש לבערה (?) עיקמה את...  To the book