|
|
העמים שכני ישראל הסבירו מחלה כהשתלטות של ישות דמונית על הגוף , וכדי לרפא את האדם שנפגע , גירש מרפא את השד ואתו את המחלה שמקורה בשד . עם ישראל דחה ראייה זו של החולי ואתה את הרעיון האלילי של המרפא או המכשף . המזור בא מאת האל לבדו , אם במישרין ( שמות טו , כו ) ואם בידי ממלא מקום — הלא הוא הנביא ( לדוגמה משה , שם , כה ; אליהו , מלכים א יז , כב ; אלישע , מלכים ב ב , כא ; ישעיהו , ישעיה כ , ז - ח ) . המחלה איננה ישות דמונית שמנותקת מהאל , והטקס איננו , מעצם הווייתו , דרך לריפוי . הן המחלה והן הרפואה , החולי והתרופה מקורם באל האחד . הטקס הופך לטהרה סמלית , למעשה דתי ולא טיפולי . התובנה שמגלה ספר ויקרא לטבעה של המחלה ושל הרפואה יש בה מן ההתרסה , שכן הוא מייחס את שתיהן לאותו מקור אלוהי .
To the book |
|
|