קדמונינו הכירו את יצורי הים היכרות מצומצמת ביותר . הוכחה לכך היא שלא רק שאדם לא נתן שמות לשוכני המים , בניגוד לכל חיות היבשה ( בראשית ב , יט - כ ) , אלא גם שבמקרא כולו לא נזכר שמו של שום יצור ימי פרט לתנינים ( שם א , כא ; ישעיה נא , ט ; תהלים עד , יג ) וללווייתן ( שם , יד ; קד , כו ; איוב ג , ח ; מ , כה ) — ובשני המקרים מדובר ביצורים מיתיים ! אכן , בירושלים היה " שער הדגים " ( נחמיה ג , ג ; יב , לט ; דברי הימים ב לג , יד ) , רמז למציאותו של שוק דגים בסמוך , אך אין זה מקרי שסחר הדגים בירושלים נשלט בידי סוחרים צורים ( נחמיה יג , טז ) . בני ישראל לא היו דייגים — לפחות עד לסוף ימי בית שני ( ראו מתי ד , יח , כא ; מרקוס א , טז ; לוקס ה , א - י ) . לבסוף , אין להתעלם מכך שכאשר המקור הכוהני האחר , המכונה H ( ספר הקדושה ) , מסכם את המאכלות האסורים , הוא מונה את כל קטגוריות המינים של פרק יא — חיות , ציפורים וזוחלים — אך משמיט את יצורי המים ( ויקרא כ , כה ) . להיכרות מצומצמת זו עם יצורי הים אחראים התנאים הגאוגרפיים : מעט מאוד נחלי מים מתוקים היו בשליטת עם ישראל הקדום , והמקווים הגדולים יותר של מי...
To the book