ב. הדם הוא חיים — חלק א

חשיבות האיסור על הדם , שחל על כל בני האדם ולא רק על בני ישראל , עולה בבירור מהשוואתו של האיסור למנהגים האליליים שרווחו בסביבתו של עם ישראל . אף לא אחד משכניו של עם ישראל לא החזיק באיסור זה על הדם איסור מוחלט , אוניברסלי ומחייב . בסביבתו של עם ישראל נצרך הדם כמזון לכל דבר , ואיסור על הדם , אם התקיים , חל רק על קורבנות ולא על בשר רגיל . במקרים אלה היה הדם שמור לאלים בלבד , ולכן הוקרב על המזבח . אפשר להיזכר במזמור מספר תהלים שבו אלוהים מקניט את החקיין העתידי של הכנענים הסמוכים : " אם א רְ עב לֹ א אמר ל ךְ כי לי תבל ומ לֹ א הּ . האוכל בשר אבי רִ ים ודם עתודים אשתה ?! " ( תהלים נ , יב - יג ) . מאחר שעם ישראל , לבדו בין שכניו , חויב באיסור אוניברסלי זה , שהוחל הן על בעלי חיים הקרבים למזבח והן על חיות רגילות , איסור שנועד לישראל ולאומות העולם כאחד , אפשר להסיק שהאיסור על הדם נבע מהתנגדות רציונלית מכוונת לנוהג הרווח של הסביבה . מדוע אפוא בחר עם ישראל להתייצב בדד באיסור על הדם ? הסיבה לאיסור מתבהרת כשאנחנו נזכרים שהאיסור מופיע לראשונה כאשר ויתר האל לאנושות והתיר אכילת בשר ( בראשית ט , ג - ד , ל...  To the book