פרק יא דיני כשרות

ממלכת החי מסווגת על פי המותר למאכל אדם . לבעלי חיים , כמו לבני האדם , יש נפש , ונפש זו היא בדם החיה , ועל כן את הדם יש לכסות בעפר , לקבור . החוק תופס את החיה כבעלת אחריות — אם חיה הורגת אדם דינה מוות , בשרה נאסר לאכילה , וגווייתה אסורה במכירה ( שמות כא , כח ) . משכב בהמה גורר עונש מוות הן לבהמה והן לאדם ( ויקרא כ , טו ) . החיות היו חלק מהברית האלוהית ( בראשית ט , ט - י ) , ואם הן שייכות לבן ישראל עליהן לשמור שבת ( שמות כ , י ; דברים ה , יד ) . בכור זכר באדם ובחיה הוא רכוש האל . בימות המשיח יחדשו בעלי החיים את בריתם עם האל ( הושע ב , כ ) ויחדלו להיות טורפים ( ישעיה יא , ג ) . במקור הכוהני ( P ) הסיווג של עולם החי משקף את הסיווג של החברה האנושית וערכיה . ההקבלות בין עולם החי לעולם האנושי מתבהרות כשמבחינים שכל אחד משני העולמות מכיל שלוש מחלקות זהות שאפשר לייצגן במעגלים בעלי מרכז משותף , כמודגם באיור שלפנינו . האנושות מתחלקת לשלושה חלקים , במקביל לשלוש הבריתות שלה עם אלוהים , והחלוקה היא זו : ( 1 ) הכהונה ( במדבר כה , יב - טו ); ( 2 ) ישראל ( סיווג שמתחיל באבות , בראשית יז , ב ; ויקרא כו ,...  To the book