|
|
בפרקים יא - טז נידונים דיני הטומאה של בעלי חיים ובני אדם , שנראים תמוהים ( ובלשון ימינו , אפילו " הזויים " ) , אבל בתור סמלים הם מגלים ערכים עמוקים יותר , מוסריים ביסודם , שנותרו רלוונטיים עד עצם היום הזה . נידונים כאן התחומים האלה : רק חיות ובהמות שהולכות על ארבע , מעלות גירה ומפריסות פרסה שסועה מותרות באכילה . הכתוב מאבחן ודואג לבודד ולהסגיר מעט מחלות עור שפירות , ופוסח על שפע המחלות המידבקות הידועות . הפרשות מאיברי המין מוכרזות טמאות , אך לא כן הפרשות מפתחים אחרים בגוף . הטומאה היא תחומו של המוות , ורק החיים יכולים לשמש לה סם שכנגד . החיים מטהרים את המקדש בכך שהם מבטלים את הטומאות הדבקות בבני ישראל , גוברים עליהן וסופגים אותן , ומאפשרים לנוכחות האל להישאר ולעם ישראל להמשיך להתקיים .
To the book |
|
|