פרק ט חנוכת המזבח

היום השמיני לימי המילואים ציין את תחילת הפולחן הציבורי הסדיר — בשבוע שקדם לו קודש המשכן והוסמכו הכוהנים , הכול כהכנה ליום זה . היום השמיני הוא שיאם של שבעת הימים שקדמו לו , כפי שנכון הדבר בטקסים ובאירועים רבים מאוד ( ראו על פסוק א ) . אהרון הוא שיכהן באופן בלעדי בקודש ( בעזרת שני בניו ) והוא שיעלה כל מנחה פרט לקורבן האשם , הקורבן היחיד שהוא אישי לגמרי ולעולם אינו משולב בפולחן הציבורי . הכללת קורבנות השלמים ביום השמיני היא הערובה שיום זה יהיה יום חגיגי ( ראו פסוק ד ) . ואכן , התגלות האל שהובטחה ( פסוקים ד , ו ) היא ניבוי משמח שהקדשת המקדש וכוהניו תזכה להתקבל על ידי האל . פסוקים נבחרים ] ט , א [ היום השמיני לא דמה לשבעת קודמיו . שבעת הימים הראשונים שימשו להסמכת הכוהנים ( ויקרא ח ) ולהקדשת המשכן ( שם , י - יב ) . ליום השמיני היתה מטרה שונה לחלוטין , חנוכת הפולחן הציבורי בניצוחם של כוהניו שהוקדשו זה עתה ; המונח הטכני של המהלך הזה הוא " חנוכה " , או ליתר דיוק , " חנוכת המזבח " ( עניין שיוסבר להלן ב " נושא נבחר " ) . כל הפרק כולו מתמקד במזבח , כפי שמודגם בתיאור המקוצר של הקרבת הקורבנות , המש...  To the book