|
|
הפרק השמיני של ספר ויקרא מתאר את הגשמת הציווי בדבר אהרון ובניו : " לקדש אתם לכהן לי " ( שמות כט , א ) , ויש לשאול מדוע סיפור הגשמת הציווי כה רחוק מההופעה הראשונה של הציווי . ההקשר מבהיר את התשובה : משה צווה להקדיש את אהרון ואת בניו לכהונה בקורבנות , והוא חויב ללמוד את דיני הקרבת הקורבנות ( ויקרא פרקים א - ז ) בטרם יוכל להקדיש את הכוהנים . לפני שיוכל להקדיש את הכוהנים עליו לקדש גם את המשכן ( שם ח , י - יא ) , שכן המשכן וקודשיו לא קודשו בעת בנייתם ( שמות מ , יז - לג ) . מדוע חשוב שהכתוב יתעד , לאחר הפסקה כה ארוכה , שמשה משח את אהרון ואת בניו ? לא רק משום שפעולה זו ייצגה את הגשמתה של חובה קודמת , אלא גם כי זהו לקח לקורא באשר לחשיבות של ציונים פולחניים . הכתוב מזכיר לנו שלא להניח לרגעים חשובים לחלוף מבלי משים , אלא לציין אירועים בטקסים שיבססו את משמעות הרגע ויפארו אותו בזיכרוננו הקיבוצי .
To the book |
|
|