|
|
] ז , ח [ העור היה מנה נאה , בהתחשב במספר הרב של קורבנות עולה פרטיים שהוקרבו בכל יום ( פילון , על החוקים לפרטיהם א , . ( 151 ] ז , ט [ אמירה זו שמנחת הסולת שייכת לכוהן המקריב היא חידוש וסתירה לכאורה לנאמר לעיל ( ויקרא ב , י ) , שמנחה זו מחולקת בין כל הכוהנים . כמו שכבר צוין , סתירה דומה קיימת בפסוקים על קורבן החטאת : את בשר הקורבן אוכלים הן הכוהן המקריב והן צוות הכוהנים כולו ( שם ו , יט , כב ) . אבל הפירוש הוא שלכוהן המקריב יש זכות לחלק את מנתו בין הכוהנים עמיתיו . סתירה זו ופתרון דומה נראים גם בפסוקים על קורבן השלמים ( לג-לד ) : שוק הימין שלו מוענקת הן לכוהן המקריב והן לכל הכוהנים . ייתכן שמעורב כאן שיקול מעשי : " היה זה בטובתם של הכוהנים לחלוק את מנותיהם זה עם זה , כי כך יכלו לצמצם את הפער שבין חלק שעשויים לקבל הרבה ואחרים מעט , או חלק נתחים טובים יותר ואחרים פחות ... אפשר להשוות זאת לסידורי החלוקה בתשרים בין מלצרים " ( ד "נ פרידמן , במכתב אישי ) .
To the book |
|
|