פרק ו מציין שינוי בקהל הנמענים של ספר ויקרא . בעוד חמשת הפרקים הראשונים של הספר פונים אל העם ומתווים שיטה של הקרבת קורבנות , פרקים ו - ז מופנים אל הכוהנים ומשרטטים את תפקידם בשיטה זו . אפילו סדר הדיון בקורבנות משקף את השוני הרב בין תפיסת המקרא בנוגע לבן ישראל הפשוט ובין תפיסתו בנוגע לכוהן . בעבור ההדיוט ( אדם מן השורה ) מתחלקים הקורבנות , באופן גשמי , לקורבנות נדבה ( פרקים א - ג ) ולקורבנות חובה ( פרקים ד - ה ) , חלוקה המשקפת את יחסי הגומלין היומיומיים של האדם עם טקסי הקורבנות . בעבור הכוהנים , לעומת זאת , הקורבנות מתחלקים לקודשי קודשים ( ו , א - ז , י ) ולקודשים קלים ( ז , יא - לו ) , מאחר שתשומת הלב לקדושה היא עניינם . פרקים ו - ז עוסקים בשני מושגים שלכאורה אין ביניהם קשר : " הידבקות הקדושה" ( sanctum contagion ) וכרת ( בעולם הזה או בעולם הבא ) . הידבקות הקדושה נוגעת לחפצים הקדושים ביותר , לקודשי – קודשים . קדושתם כה רבה עד שיש בכוחה לקדש אחרים . אם עושים בה שימוש לרעה היא עלולה לפגוע במשתמשים בה , וכרת הוא העונש הנובע מכך . בשני המקרים המחוקקים המקראיים מתאמצים להבין מסורות עתיקות י...
To the book