קורבן אשם — ה, יד-כו

במבט ראשון קורבן האשם נראה כאילו הוא מוגבל לעברות שנעשו נגד רכוש האל , כלומר קודשי האל או שמו , אולם קורבן זה משקף משמעויות תאולוגיות רחבות יותר , ואלה מתגלות כאשר בודקים את השורש אש " ם , הקשור לקורבן האשם וגם לרגש האשמה . רגשות האשמה שולטים בתיאור קורבן האשם ( פסוקים יז , כג , כו ) ובתיאור קורבן החטאת ( ויקרא ד , יג , כב , כז ; שם ה , ד , ה ) . כמו שאסביר להלן , בעלי אסופת ספר ויקרא השתמשו בקורבן האשם כדי לסייע בפיתוחו של מצפון מוסרי בקרב בני ישראל . הם עשו זאת בכך שאפשרו שאדם שחטא חטא בזדון , שבדרך כלל אין לו כפרה , לכפר על חטאו כל עוד הוא מרגיש רגשות אשמה בגלל מעשיו . ככלל , כפרה באמצעות קורבן תלויה בשלושה גורמים : שגגה — חטא הנעשה בלא כוונה ; חרטה — החוטא מתחרט על מעשיו ; פיצויים — שהחוטא מביא כדי לכפר על מעשהו . על חטאים שנעשו בזדון אי אפשר לכפר בקורבן , אולם קורבן האשם משנה תבנית זו . אם אדם מכחיש , בשבועת שקר , שהונה את רעהו — חטא שנעשה בזדון — ולאחר מכן מרגיש רגשות אשמה , ישיב את הרכוש שגזל וישלם קנס בגובה עשרים אחוז מערכו , ורק אז יוכל להביא קורבן אשם כדי לכפר על שבועת השקר (...  To the book