דמות המרכז ביצירתו של ברנר ושיח “גיבור זמננו“ ברוסיה

במאמרו “ מהרהורי סופר “ (“ רביבים “ ב , תרס “ ט ) , העוסק בדיוקנו של היהודי הצעיר בן הזמן בספרות העברית , קבע ברנר בעקבות בלינסקי כי חיי “ גיבור זמננו “ הם בעצם אפשרות שלא התממשה . הנחת היסוד הזאת מדריכה את ברנר גם בעיצוב הדמות הראשית ברומנים שלו . כמו פטשורין , אונייגין וצ ‘ צקי ( גיבור “ התלאה מדעת “ של גריבוידוב ) , גם פייארמן , אברמזון , שאול גמזו , אובד עצות ויחזקאל חפץ שרויים בשלב של רפלקסיה ובחיפוש קיום בעל ערך . זאת ועוד , כמו החיפוש הרוחני של ברנר הפובליציסט , גם בחיפוש של גיבוריו — שאין להגדירו אלא חיפוש האותנטיות — מדובר לא רק בפסילת הקולות המזויפים האחרים , אלא גם בחשיפת המרכיבים הלא אותנטיים בתודעתם . בעיני ברנר , חיפוש האותנטיות הוא תהליך נפשי אינטנסיבי , ובגלל זה גם בכתיבתו הבדיונית הוא נשען על פתוס ההומניות הסובייקטיבית של בלינסקי , הרואה בחשיפת נפשו המיוסרת של המחבר אירוע בעל משמעות אוניברסלית . עם זאת , החשיפה העצמית של הדמות הבדיונית אינה כחשיפה העצמית של הפובליציסט . כדי להגשימה נזקק ברנר לעוד דגמים פואטיים בצד התאוריה האסתטית של בלינסקי , והבולט שבהם הוא האוטוביוגר...  To the book