|
|
ברור אפוא שהמספר העד , כלומר ברנר עצמו , מתעב את מושא התיאור שלו תיעוב עמוק , וההרגשה הזאת מדריכה אותו גם בסקירת הנאומים והדיון . ומעניין שאין ברשימה כל אזכור לשמות הנואמים , כי אם רק רמז קל לשיוך המפלגתי שלהם . אפשר שבדרך זו ביקש ברנר להדגיש את הסתייגותו מהפוליטיקה היהודית בכלל , ולא מדוברי מפלגה כלשהי . זאת ועוד , הימנעותו מזיהוי הדוברים מאפשרת להתייחס לנאומיהם לא כאל אירוע ממשי , אלא כאל סיטואציה בדיונית שנועדה לתת תוקף אובייקטיבי להתבוננות הסובייקטיבית של המספר העד במציאות . והרי זו בדיוק המטרה של מיזוג הסוגות נוסח דוסטויבסקי . ברנר הולך בעקבות דוסטויבסקי גם בשימוש באינטרטקסטואליות הפנימית , דהיינו שיזור העובדות החברתיות ודברי הפרשנות המופיעים בחיבוריו הפובליציסטיים בטקסט בדיוני . תיאור הפעילות הפוליטית בגטו היהודי בלונדון ברשימה “ מעשים “ , למשל , משתלב עם ייצוגה במחזה “ מעבר לגבולין “ ובנובלה “ מן המיצר “ שהתפרסמו כעבור כמה שנים . העליבות ואווירת הנכאים השוררות במסעדת הפועלים של ר ‘ חיים יהודה מהרשק ובבית המזון של “ מיאסה “ דומות להפליא לאלה במקום ההתכנסות של המהגרים היהודים ב “ ...
To the book |
|
|