אורי אורלב

[ ... ] אחרי שׁ נה ה וּ ריקן חד שׁ פּ רץ וה גּ יע את הח וֹ ל וֹ ת הר וֹ בצים פּזּ ר והניע וח לּ ץ מה דּ י וּ נ וֹ ת זכר וֹ נ וֹ ת קב וּ רים שׁכּ אן , אי פּ עם , על פּ ני ח וֹ ל וֹ ת מד בּ ר יּ ים צעדה שׁיּ רה . א ךְ למר בּ ה ה צּ ער , עכ שׁ ו נ וֹ תר וּ רק שׁ לדים יב שׁ ים ה מּ ז דּקּ רים ל שּׁ וא וּ מס תּכּ לים כּ די לרא וֹ ת בּ עינים אי מּוֹ ת שׁכּ בר אינם אנ שׁ ים , הם רק עצמ וֹ ת . הזיכרונות הם כעצמות יבשות אשר יש שהם מתעוררים ומזדקרים . הדימוי של העצמות יוצר דיאלוג עם חזונו של יחזקאל על העצמות היבשות . נבואתו של יחזקאל היא שהעצמות היבשות תתחברנה ותתמלאנה עור , בשר וגידים . לפי נבואה זו , עצמות אלה תעלינה לארץ ישראל , משום שהן כמשל לעם ישראל אשר יקום וישוב לאדמתו : ויניחני בת וֹךְ הבקעה ; והיא , מלאה עצמ וֹ ת [ ... ] והעבירני עליהם , סביב סביב ; והנה ר בּוֹ ת מאד על-פני הבקעה , והנה יב שׁוֹ ת מאד [ ... ] והנבאתי , כאשר צוני ; ותב וֹ א בהם הר וּ ח ויחי וּ , ויעמד וּ על - רגליהם -- 551 אורי אורלב , שירים מברגן - בלזן , , 2005 ירושלים , יד ושם , . 8 , 2005 חיל , גד וֹ ל מאד - מאד . וי...  To the book