ב. מושגי יסוד בחקר הזיכרון הקולקטיבי

זיכרון קולקטיבי הוא מכלול ייצוגי עבר שהתרקם , נאצר ונוצר באמצעות מסורות חיות של קהילה מסוימת . אירועים נבחרים מהעבר , או פרטים מסוימים מאירועים אלה , נשמרים באמצעות הצרנתם . ( הצרנה היא עיצוב בטקסט , בדפוס או במרחב והענקת צורה וייצוג ממשי לרעיון ) . ההצרנה התרבותית בטקסים ובמוסדות הופכים אותם לגורם מארגן בעבור הקהילה בהווה . חקר הזיכרון הקולקטיבי מעמיד במרכז עניינו מעקב אחר תהליכי תמורה ובכלל זה מניפולציות באירועי העבר וההידרשות אליהם לצורכי עיצוב ההווה . תמונת העבר בנויה ממאורעות מכוננים התחומים במקום ובזמן מוגדרים . לעתים קרובות יחידותו של אותו אירוע היא שהפכה אותו לרכיב מרכזי בזיכרון , בחינת צו מגייס , מודל לחיקוי או אילן גדול להיתלות בו . יוסף חיים ירושלמי וחוקרים רבים בעקבותיו מיפו את מטפורות היסוד של התודעה היהודית הקולקטיבית . הם הציבו את הפרדיגמות הבסיסיות בתבנית זו באמצעות הצגת שני הקטבים : גולה וגאולה . על תשתית זו נבנו מאורעות מכוננים — יציאת מצרים וחורבן בית המקדש מן העבר הרחוק , שואה ותקומה מן העבר הקרוב . . 12 ראו רשימה ביבליוגרפית בספרו של רוזוליו הנושא את השם ה ' משברי ...  To the book