ד " ר משה הלינגר דן במדינת הרווחה היהודית - דמוקרטית , מזווית הראיה של דיני הצדקה בישראל , ומצביע על שלושה מעגלי הצדקה הקיימים היום בישראל : יחיד , קהילה ומדינה . המעגל הראשון , האינדיווידואלי , ידוע היטב מימי קדם , ופסוקי תורה רבים מציגים אותו בהרחבה , כמו : " כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך ... לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון " . גם המעגל השני , הקהילתי , ידוע עוד מימי הבית השני ואילך , והלינגר , גם בהסתמכו על פרשנותו של הרש " ר הירש , מרחיב את הדיון במעגל של " פעילות קהילתית וולונטרית " , ומציין , שבעולמה של הקהילה המסורתית , המעגל השני בא לידי ביטוי בשורה של מסגרות שצמחו " מלמטה " ( ולאו דווקא מהנהגת הקהילה הממוסדת ) , כמו : בתי כנסת [ דת ] , " חברה קדישא " [ חיי אדם ] , הכנסת כלה [ רווחה ] , לימוד בני עניים [ חינוך ] , חברות לימוד [ חינוך ותרבות ] ועוד . הלינגר מצטט את הרב יונתן זקס , הרב הראשי לאנגליה , שלפיו , למסורת היהודית הקהילתית ישנה חשיבות רבה , בגלל " פיתוח איזונים של חברה אזרחית פעילה " , ובכך בולמת את " ההקצנה המערבית הליברלית האינדיווידואליסטית המפרק...
To the book