כיוון דומה מסתמן אצל פרופ ' זאב ספראי המוכיח , שבתקופת המשנה והתלמוד נהנה הציבור היהודי בארץ ישראל " מזכויות אוטונומיות מרחיקות לכת ומפליגות " . ספראי מאפיין חמישה סוגי יישובים שהיו קיימים בארץ ישראל הרומית , מקטון ועד גדול - מ " כפר פרטי " , שהיה מעין " בית אחוזה " קטן , ועד " פוליס " הלניסטית - רומית גדולה , שמנתה אלפי תושבים . הקהילות היהודיות פרחו במיוחד בערים הגדולות , ולפי חז " ל , המייחד את הכפר מן העיר הוא קיומם של שירותי ציבור והנהגת הקהילה : " איזו היא עיר [ גדולה ] , כל שיש בה עשרה בטלנים , פחות מכאן הרי זה כפר " . לשם מניעת טעות , ה " בטלנים" שבמשנה אינם במשמעותה השלילית כיום , אלא במשמעות חיובית של " עשרה פקידי ציבור , הפנויים ממלאכתם , ועוסקים בעסקי ציבור " . הייתה הנהגה נבחרת לקהילה ( " טובי העיר " , וזקנים לידם [ ארכונים , ביוונית ] , ולעתים גם זט " ה [ ז ' טובי העיר ] , ששימשו בית דין עירוני . לעתים פעלה אף מועצה , מקומית או אזורית , וכן היה " פרנס " ( פקיד ציבור ברמות שונות , כמו גבאי צדקה ) , שנבחר על - ידי הציבור . שירותי הקהילה העצמאיים הקהילה הפעילה מערכת שירותים ...
To the book