המונח " עדה " נגזר מהשורש " יעד " , שהוראותיו בהקשרים שונים במקרא הן לקבוע , להתכנס בזמן ובמקום קבועים ועוד . על כן מפרשים חוקרים רבים את המונח במקרא כ " ישראל בהתכנסותו " . לטענת רביב , מונח זה בעיקרו שייך לקדם - המלוכה - מתקופת הנדודים במדבר ועד ראשית המלוכה וריכוז השלטון , שאז נתרופפה ובטלה מסגרת השבטים . במחקר קיימות כמה עמדות לאפיון המונח " עדה " - החל בדעה , שהעדה הייתה מעין אספה כלל - שבטית , שביטאה את האחדות הישראלית , וכלה ברעיון , שהעדה הייתה " קהילה דתית - פולחנית " , בעלת אופי שיוויוני - דמוקרטי . במחקרו ההיסטורי והמקיף של דניאל אלעזר על הקהילה " מראשיתה ועד סוף העידן המודרני " הוא מסתמך על משה ויינפלד בתחום המקרא , במאמרו על ה " עדה " הקדומה בתקופת השבטים בישראל . ויינפלד פתח את מאמרו בקביעה גורפת ( שאינה אלא נוסח אחר של מסקנותיי בחיבורי זה ) , ש "המשטר בתקופת השופטים היה מבחינת מהותו משטר המבוסס על התאגדות וולונטרית בעלת אופי דמוקראטי , בניגוד למשטר המונרכי שבדרך כלל הכול מוכתב בו מגבוה " . לדעת ויינפלד , המונח " עדה " המקראי מתאר את השלטון הישראלי לפני תקופת המלוכה , החל...
To the book