זה 120 שנה , מאז " היתר תרמ " ט " ( , ( 1889 שבו ניתן לראשונה " היתר מכירה " כדי לאפשר לחקלאים להמשיך ולעבד את שדותיהם בשנת השמיטה , ניטש ויכוח מר וקשה בין העולם החרדי לעולם הציוני-דתי , שלא פסק עד היום , ואפילו הוחמר בשנים האחרונות . החרדים ( שכמעט כולם אנשי עיר ואינם מתפרנסים מן החקלאות ) תובעים הפסקה טוטלית של עיבוד השדות - ותהיינה התוצאות לכך אשר תהיינה . הציונות הדתית , שרבים מאנשיה עוסקים בחקלאות , טענו , שהפסקת העיבוד של הקרקע אחת לשבע שנים משמעה המעשי יהיה נזק חמור ביותר לקרקע , אובדן החקלאות והפסקה למעשה של ישיבת יהודים על אדמתם ; מה עוד שלא קיימים כיום התנאים ההלכתיים הנחוצים לשמירת שמיטה , כפי שהם כתובים בתורה . כך , למשל , לפי דין תורה , צריכה להתקיים , בצד שמיטת הקרקע , גם שמיטת כספים - חקלאי שלווה כסף משכנו העשיר ובשנת השמיטה אינו מעבד את שדהו , מנין יפרע את חובו ? ולכן ציוותה התורה שגם ההלוואה תושמט , והנטל הכלכלי ממילא יתחלק בין החקלאים ובין בעלי ההון , וכך תהיה שותפות כלכלית - חברתית בין כל חלקי העם . אלא , שלשמיטת כספים נמצאה בהלכה תקנת פרוזבול ( שהיא , למעשה , ביטולה...
To the book