קשה להפריז בחשיבותם של בית - המקדש הישראלי ושל רעיון בית - מקדש מרכזי במסורת היהודית , השוכן " במקום [ אחד ] אשר יבחר ה "' . לפי המסופר בספר יהושע , מיום כניסתו לארץ נדד המשכן מהגלגל לשילה , ואחרי חורבנה של זו - לנוב ולגבעון , עד שהועלה ברוב פאר והדר לירושלים . לאחר מכן עמדו שני המקדשים בירושלים , עד שנחרב השני ב - 69 לספירה . בסך הכול הייתה זו מסורת של כ - 1 , 000 שנים של " ריכוזיות הפולחן " שלפיה , היה לעם ישראל מקום אחד ייחודי ומרכזי - המשכן , לעת נדודיו ; המקדש שבירושלים , לעת המלוכה . על החשיבות האישית , הרוחנית והתרבותית הכבירה שייחס העם היהודי כולו , בארץ ובתפוצות , לבית-המקדש , עשויה להעיד רשימה שחוברה על יסוד מידע כללי רחב , אך גם מהיכרות אישית , של ידידיה היהודי , הוא פילון האלכסנדרוני , שכתב כך : אלפי אנשים מאלפי ערים , אלה דרך היבשה ואלה דרך הים , ממזרח וממערב , מצפון ומדרום , מגיעים בכל חג אל בית המקדש כאל מקלט משותף , אל נמל מוגן מפני סערות החיים ומהומותיהם , ומבקשים למצוא בו את השקט , להיפטר מן הדאגות , אשר עולן העיק עליהם משחר ילדותם , בירושלים ; לפוש קמעא ולבלות זמנם ...
To the book