הרעיון של הברית השיוויונית ( יש להוסיף , " כביכול " ) בין האל לאדם , המעניקה כוח לאדם , והרעיון של ברית עזרא כמחליפה את ברית סיני ב " צמצום " כביכול של השכינה לטובת פועלו של האדם בעולם ( נושא , שכזכור פותח בקבלה הלוריאנית ) רווחים כבר לכל אורך התנ " ך , כנראה מכמה דוגמאות להלן , שבהן האדם עומד עצמאי מול אלוהיו ומתנגש עמו , לאו דווקא לטובת האדם , אלא לטובת הצדק האלוהי עצמו , כפי שנראה מהמסופר על אברהם , על משה ועל דוד . א . אברהם בפרשת סדום מוכרת היטב בתנ " ך הביקורת הנוקבת , שהופנתה לא רק כלפי מלכים וכלפי שליטים בשר ודם , אלא גם כלפי אלוהים בכבודו ובעצמו . כך אברהם ומשה , ירמיהו וחבקוק , איוב ומשוררי תהילים , לא נרתעו מלהאשים גם את ה ' , והעוז הרוחני הפנימי , שמתוכו הטיחו דברים קשים כלפי מעלה , התבסס על האמונה בעליונות הצדק והמשפט , שגם אלוהים עצמו כביכול כפוף להם . ביקורת כזו קשה יותר , לפי שהכתוב מטיח לא כלפי בשר ודם , אלא כלפי הרשות הדתית העליונה . כך נהג אברהם בפרשת סדום : " האף תספה צדיק עם רשע ? ... ; חללה לך מעשת כדבר הזה , להמית צדיק עם רשע , והיה כצדיק כרשע ; חללה לך , השפט כל...
To the book