את הסעיף להלן אביא בשמו , מחיבורו של יהושע ברמן , שווים נבראו , אם כי בלא דיון אתו ( מחמת הצורך לקצר ) . התזה המרכזית של ברמן היא , שספר דברים כולו , כסדרו הקנוני ( כולל נאומי משה ולא רק פרק יז העוסק בחוק המלך ) מעיד על תפיסה שיוויונית לאומית . עולה , כי כל מה שכתוב בספר דברים , וגם הרבה שלא כתוב בו , במישרין ובעקיפין , מלמד על אותה גישה שיוויונית כלל - ישראלית , המעמידה במרכז את הקולקטיב הלאומי ולא את המלך . פרשנות כזאת היא חדשנית וכאמור , אני מביאה בשם אומרה - בקצרה , חלקית ובתמצית , והקורא המעוניין ימצא הרחבה של הדברים בספר המקור . ( רעיונות בכיוון דומה , של הסתייגות מן המלך בספר דברים , פרסם לאחרונה גם מיכה גודמן ) . לקרוא בספר דברים לא רק את מה שכתוב בו לגבי המלך , אלא גם את מה שלא כתוב בו ברמן פותח בהגדרת סמכויותיו המקוצצות של המלך בתורה , כפי שעולה מדברים יז , ובדיון על ההגבלות שהוטלו עליו לגבי גודל צבאו ( " לא ירבה לו סוסים " ) , גודל הרמונו ( " ולא ירבה לו נשים " ) וגודל אוצרו 157 ראו הרב י ' זקס : " היהדות המקראית הציעה תיאוריה של ממשלה מוגבלת ( הדגש במקור ) . התעקשות עקרונית...
To the book