במהלך החיבור שאלתי את עצמי , וכן נשאלתי על - ידי רבים , האם אין בביטוי " אנרכיזם דתי " סתירה מיניה וביה או אוקסימורון ? הרי " אנרכיזם " מוכר לנו במשמע של פירוק המסגרת והממסד , ואילו " דת " היא כביכול ממסדית על - פי טבעה ובעלת מסגרת במובהק ? בעיה זו הפנה אליי בטובו ברוך ( ברנרד ) זיסר , שעל מחקריו יחד עם דון - יחיא אני מסתמך לא מעט - גם אם נטען שהבסיס של " אנרכיזם דתי " הוא קבלת עול " מלכות שמים " , הרי השאלה בעינה עומדת : הדת היהודית , המתבססת על תרי " ג מצוות ועל מערכת נוקשה וממוסדת של מצוות ונורמות קבועות בחיי האדם משחר ועד ערב , מיום הלידה ועד יום המיתה - תתקשה לקבל את הרעיון ה " אנרכיסטי " , שיש בו ממד כאוטי של היעדר גבולות ושל חופש ללא מצרים , לכאורה . והתשובה , שהתבררה לי בעקביות , פרק אחרי פרק , תובנה אחרי תובנה , כי לא זו בלבד שהביטוי אינו אוקסימורון , אלא אדרבא : הוא שורש ועיקר ותמצית של דת ישראל במקרא ובחז " ל ושל דת ישראל , בכלל . עניין זה אני מביא כאן עדיין כהנחה מוקדמת הזקוקה לאישוש ולא כמסקנה . יתרה מזו : טענתי הבסיסית , שאקווה להוכיחה במהלך החיבור , היא , כי לאמיתו של דב...
To the book