הכשל לא היה רק בקונספציה

קריטיים , קל וחומר כשמדובר בהתרעה למלחמה לקברניטים . לשון אחרת , אני סבור כי עיכוב הפצת הידיעה לקברניטים במשך שעות ארוכות , ושלילת האפשרות לאפשר להם לשקול ולהעריך , " בזמן אמת " ובאופן בלתי אמצעי , את משמעויותיה - היא היא " הבעיה הארגונית" האמיתית בהקשר זה . המחקר המודיעיני הוא חוליה חשובה מאוד בתהליך עבודת המודיעין , אבל האם נכון שהוא יהווה צוואר בקבוק בלעדי , שעל פיו יישק כל דבר ? יכולתו לחזות את העתיד מוגבלת עד בלתי קיימת . יש הסבורים שעניינו איננו לצפות את העתיד , אלא לסייע למקבלי ההחלטות לחשוב עליו , ועבודתו מועדת לטעויות , להטיות ולעיוותי תפיסה . מציאות אובייקטיבית זו שבה נתון המחקר המודיעיני , מעצם התמודדותו עם תעלומות שצופן העתיד , מחייבת , להבנתי , פתיחות במקום סגירות , התייעצות רחבה במקום פסקנות דוגמטית , שילוב בין - תחומי ואינטר - דיסציפלינרי במקום חד - ממדיות המאפיינת גילדה מקצועית , מבנה בעל בסיס רחב במקום היררכיה פיקודית פירמידלית ( בשונה מהמבנה הצבאי השכיח ) . בכל מקרה רצוי להימנע מצווארי בקבוק , שבהם מוטלת אחריות כבדה מנשוא על קבוצה מצומצמת מאוד של אנשים , טובים ואיכותי...  To the book