על הכפייתית ועל העודפת

איסמאעיל נאשף א . מקובל לטעון היום שעקרונית אין צורת קריאה אחת , וזאת בלי לחייב את הטוענים להסביר טענה זו או להציע לה תימוכין . במקביל רווחת הטענה שיש רק צורת כתיבה אפשרית אחת , ומי שכותבים בה אינם חייבים לשנות את הטקסט / המוצר שלהם ולהתאימו לחוקי המשחק של הקפיטליזם המאוחר . מאמר זה עוסק , בין השאר , בטענה נגדית , השוללת את האחידות כדומיננטה של ייצור ושעתוק ושואפת להעמיד את טענת צורות הכתיבה השונות כאבן בוחן של חשיבה על כתיבה , על קריאה ועל העשייה החברתית הנגזרת מהן - במישרין או בעקיפין . לכאורה יש לפחות שתי דרכים לקרוא את המציאויות החברתיות : לקרוא את מה שנראה ממציאויות אלה , ולקרוא את מה שלא נראה מהן . המנעד שבין שתי צורות אלה בנוי מתרכובות רבות של שתיהן . אם מקבלים את ההנחה , הטעונה בדיקה והבהרה , שלפיה קריאה היא מעין פיסול הבנוי מהתחברות ומזיווג , מכפייה ומאונס ועוד , עולה ממנה שהנראה והלא נראה נבנים תוך כדי הקריאה עצמה . במילים אחרות , הקריאה , בחלקה לפחות , היא צורה של הבניית המציאויות החברתיות . מה שמייחד את הקריאה משאר סוגי ההבניה החברתיים היא הכרחיות מעין סינכרונית שמכילה את כ...  To the book