זיכרונות לאומיים של קטסטרופה: היהודים והפלסטינים

מדויק אפוא לומר שיש לנו בשלב זה זיכרון של האירוע , זיכרון שלמעשה יהיה ברשותנו רק בהמשך . הדבר החשוב שיש להבין באשר לניסיון מכלי שני , כגון זיכרון של דבר מה לאחר התרחשותו , הוא שאפילו את הניסיון הזה איש אינו מעוניין לחוות . לעתים קרובות אדם שמתנסה ישירות באירוע טראומתי מגיב בכעס , משום שבעיקרו של דבר הוא נשלט על ידי האירוע ולא להפך . האדם מבקש להתנגד למצבים שבהם הוא חווה חוסר אונים ומתפקד כנשלט . מן הנמנע לפרק את הטראומה עד שמוצאים דרך להתמודד עמה , והתמודדות עם הטראומה מחייבת לקבל את כורח מציאותה : אי אפשר להופכה לחוויה חיובית . לעתים תכופות זו החוויה של אנשים כמוני , אנשים שזהותם הוגדרה על ידי האירוע אף שזה התרחש טרם הולדתם . אי אפשר להשיב לחיים את היהודים שנרצחו . גם אילו הייתה דרך למחות את קיומו של האירוע , או להופכו באיזה אופן בתודעה לאירוע חיובי , את החוויה הטראומטית אין דרך למחות . באנלוגיה , מצבם הטראומטי של הפלסטינים יימשך כל עוד הם יטפחו את תקוותם לשוב לאדמתם . וגם אילו הצליחו לחזור לאדמתם , עדיין היו ניכרים בהם אותותיהן של השנים הרבות שבהן הם נכשלו במימוש תקוותם זו . הפלסטיני...  To the book