|
|
מגדיר ותוחם ידע , פרטים , סיפורים , דימויים ואירועים בתוך גבולות , ומכניס סדר בדברים . בהיותו כזה הוא מתובל בבדיות , בשכתובים ובמניפולציות המכוונים להפיק תועלת ולהשיג אינטרסים . וכך אפשר לשער שכל מה שאינו מתכנס לתוך גבולות המודע פשוט נשכח . ייתכן שבהקשר האינדיבידואלי פרוידיאני פעולות הזיכרון והשכחה יכולות להיות אינסטינקטיביות ו / או רצוניות , אלא שבהקשר שבו אנו דנים מדובר בזיכרון קולקטיבי המתקשר להבניית זהות , לבניית לאומיות , לכוח ולריבון . ולכן , הזיכרון של קולקטיבים מסוכסכים אינו מקרי או אובייקטיבי ; זיכרון ובצדו השכחה הופכים להיות נתונים לחלוטין לרצון , להגשמת מטרות ולאין ספור מניפולציות טקטיות . כל צד בסכסוך צריך מידת מה של זיכרון ומידה דומה או שונה של שכחה , הן כלפי עצמו , לשם הבניית זהותו וליצירת נרטיב וצידוקים , והן בעמידתו מול זולתו , כדי לדרוש , לשאול וגם לערער . שני הלאומים המסוכסכים , הפלסטיני וגם היהודי , ילכו מדחי של שכחה לדחי של זיכרון כדי להצדיק דבר מה או כדי לקעקע מן היסוד דבר אחר . משני " חומרים " אלה ייצוק כל צד את הנרטיב שלו , המהווה בסופו של דבר את אותה מסכת " עובד...
To the book |
|
|