תיאוריות כלכליות-פוליטיות של ההפרטה

שיר חבר א . מבוא על פי ההגדרה המקובלת והמצומצמת , הפרטה היא העברה של רכוש , אחריות ניהולית , אחריות רגולטורית או אחריות למתן שירותים מן המגזר הציבורי למגזר הפרטי ( . ( Ramamurti 2000 המגזר הפרטי מורכב מחברות בבעלות פרטית , ממשקיעים פרטיים ( ובכלל זה משקיעים מוסדיים ) , ומארגוני החברה האזרחית ( " המגזר השלישי " ) , והמגזר הציבורי מורכב מממשלות , מרשויות מקומיות ומגופים ציבוריים אחרים . במאות התשע עשרה והעשרים צברו ממשלות בעולם רכוש רב מגביית מסים , מהשקעה ציבורית ומהלאמה . בשנות השמונים של המאה העשרים החל הגלגל להתהפך . ההפרטה הואצה - מספר הנכסים בעולם בבעלות ציבורית מתמעט ואילו הרכוש בידיים פרטיות גדל ( , ( Laffont 2005 ובישראל , למשל , הממשלה אינה עוד הגוף המחזיק בנכסים הרבים ביותר במשק ( ביכלר וניצן . ( 1200 אך התרחבות הבעלות הפרטית אין פירושה שזאת הצורה הראשונית או הטבעית של הקניין . רכוש הופך לפרטי בתהליך של ניכוס ותיחום גבולות , ולכן נכס שתהליך זה לא חל בו במלואו נשאר בבעלות ציבורית במידה זו או אחרת . מאגרי מים , למשל , הם רכוש ציבורי גם לאחר שהמדינה מוכרת זיכיון לחברה פרטית המתיר...  To the book