פרק ה: זכר עשה לנפלאותיו

א . מבוא - אקוסמיזם תפיסת האל בימי הביניים עומדת בזיקה הדוקה לתפיסת המציאות שלהם . זו הייתה תפיסה שהבחינה בין הטבעי ובין העל טבעי אך לא באותו האופן הדיכוטומי שהיא נתפסת היום . על פי הבנתם , ליסוד העל טבעי ניתן משקל רב בהרבה משאנו מוכנים לקבל . קביעתי זו עלולה להתפס כמובנת מאליה מחד גיסא , וכבלתי מדויקת מאידך גיסא , אך בשלב זה , די לציין שאף השקפה שנתפסת כרציונאלית , כזו של הרמב "ם למשל , אף על פיה מופעלים היסודות האימננטים ביקום מכוח ישויות רוחניות מעל , הגלגלים והכוכבים . בניגוד להשקפת המדע המודרני , הגדרת המציאות של ימי הביניים נשענה על הנחת קיומו של האל . הכול היו שותפים להנחה שהאל הוא היסוד המניע את כל היקום , ואין זה משנה אם הוא עושה זאת מתוך העולם או מחוצה לו . גם אם האל נתפס כישות שקיומה מחוץ לעולם , מחוץ למציאות החומרית , האל הוא הבסיס היחיד לקיום המציאות כולה . אצל חסידי אשכנז ובפרט אצל רבי יהודה החסיד ותלמידו רבי אלעזר מוורמס , משתקפת תפיסת מציאות זו בפרשנותם את הפסוק " זכר עשה לנפלאותיו " ( תהלים קיא : ד ) . בחינת נושא זה תתברר בהמשך הפרק , אך לפני שאתפנה לדון בו , אני מבקש...  To the book