פרק ג: המגשימים

א . מבוא כפי שראינו , נתפס המרחב שבין הטרנסצנדנטי והאימננטי , בין המופשט לגשמי כמה שמכונן עבור המאמין את תפיסת האלוהות , ובמרחב המוגדר בין שני מוקדים אלה - הטרנסצנדנטי והאימננטי - מתחוללת שפה דיאלקטית רצוא ושוב בין שניהם ולעולם איננה באחד מן המוקדים בלבד . אף בעיני האדם המצהיר על האל האחר לגמרי , האל איננו טרנסצנדנטי בלבד כשם שאיננו אימננטי בלבד . תפיסת האלוהות היא נגזרת של שתי הגדרות אלה , והיא חורגת מגבולות ההגדרה האנושית , מגבולות הדקדוק הלוגי . הצורך בשני המוקדים נועד להיחלץ מן המגבלות שכופה שפת ההיגיון אל עבר תפיסת המסתורין . ואכן כפי שהראיתי , חרף הקריאה המסורתית לאיחוד השם , נוקטים חסידי אשכנז ואחרים שניות מהותית . שניות שבין תפיסה קוגניטיבית ובין תפיסה חווייתית המהווה יסוד מהותי בחוויה הדתית . האל נתפס בעיני המאמין כמופשט וטרנסצנדנטי מחד גיסא וכבעל פנים אנושיות מאידך גיסא . אולם בניגוד לגישה זו , נראה לכאורה שעבור זרם חשוב במחשבה היהודית המכונה במחקר המגשימים , הגדרת האל איננה מתכוננת . 1 על המגשימים ראה אברהם עפשטיין , כתבי אברהם עפשטיין כרך ב , "לקורות הקבלה האשכנזית " ( ירוש...  To the book