סיפור קורותיה של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים מתמצה בדרך כלל בהגותם של חכמים שחיו בסביבה אסלאמית . למן הגותם של רב סעדיה גאון , הרב יצחק ישראלי , רבי אברהם אבן עזרא ועד הרמב " ם , הסביבה הדתית והתרבותית הייתה איסלאמית או פעלה בקרבתה ( ר' חסדאי קרשקש למשל ) . מקובל לטעון שלעומת חכמי ספרד , חכמי אשכנז עסקו בעיקר בפרשנות תלמודית , בהלכה ובתורת הסוד . הגות לא עמדה בראש מעייניהם . הנימוק העיקרי שעומד בבסיס עמדה זו הוא התפיסה שאסכולה פילוסופית צריכה שתהיה פועלת בתוך המסורת הפילוסופית המערבית , זו שתחילתה במסורת הפילוסופית היוונית . החברה היהודית באי האיברי הייתה חשופה לתרבות האסלאמית אשר היא זו שהייתה הסוכן להעברת מסורת הפילוסופיה היוונית באירופה , ולא מנעה עצמה מליטול בה חלק , בעיקר משום שהאסלאם לא נתפס כעבודה זרה . החברה היהודית באשכנז , לעומת זאת , פעלה תחילה במקום בו החשיפה לתרבות האסלאם הייתה מעטה מאוד . העולם הנוצרי שבו פעלה החברה היהודית באשכנז , החל להיחשף למסורת הפילוסופית היוונית רק למן המאה הי " ב , והיא ( החברה היהודית ) אף בידלה עצמה מן התרבות הנוצרית משום שהיא תפסה אותה כעבו...
To the book