תגובות על סכנה

לבסוף , עכשיו שדנו בסכנות המסורתיות ובתגובות על הסכנות האלה , הבה נשווה צעדים ממשיים נגד סכנה ( בכל דרך שאפשר למדוד אותם ) אל התגובות שלנו ( למשל , כמה מודאגים אנחנו מסכנות , ובאיזו מידה אנחנו מתגוננים מפניהן ) . הציפייה הנאיבית היא שתגובותינו על כל מיני סכנות הן פרופורציוניות לחומרתן , הנמדדת על פי מספר האנשים שכל סוג של סכנה גורם למותם או לפציעתם בכל שנה . הציפייה הנאיבית הזאת אינה מתגשמת בגלל חמש סיבות לפחות . ראשית , המספר השנתי של הרוגים או פצועים מסכנה מסוג מסוים עשוי להיות נמוך דווקא מפני שאנחנו מודעים לה מאוד ומשקיעים מאמצים רבים לצמצם את פגיעתה . אילו היינו רציונליים לגמרי , מדד סכנה טוב יותר ממספר ההרוגים השנתי שהיא גורמת ( זה דבר שקל לספור אותו ) היה מספר ההרוגים השנתי שהיתה גורמת לולא נקטנו אמצעי נגד ( זה דבר שקשה לאמוד אותו ) . שתי דוגמאות בולטות בחברות שדנו בהן בפרק הזה . מעטים האנשים בחברות המסורתיות שמתים מרעב , דווקא משום שמנהגים רבים כל כך בחברה מאורגנים כדי להפחית את סכנת המוות ברעב . מעטים ה ! קונגים שנהרגים כל שנה על ידי אריות , לא מפני שהאריות אינם מסוכנים , אלא מ...  To the book