|
|
באחד מביקורי בניו גינאה פגשתי צעיר ששמו אנו , שסיפור חייו נראה לי בלתי רגיל . אנו גדל באזור שגידול הילדים בו היה דכאני ביותר , והילדים נשאו משא כבד של חובות ורגשות אשם . כשמלאו לו חמש שנים החליט שדי לו באורח החיים הזה . הוא עזב את הוריו ואת רוב בני משפחתו ועבר לשבט ולכפר אחרים , שהיו לו בהם בני משפחה שהסכימו לטפל בו . שם מצא אנו את עצמו בחברה מאמצת בעלת מנהגי גידול ילדים מתירניים , הפוכים בתכלית למנהגים בחברה שנולד בה . ילדים קטנים נחשבו אחראים למעשיהם והורשו לעשות פחות או יותר ככל העולה על רוחם . למשל , אם תינוק שיחק על יד אש , המבוגרים לא התערבו . עקב כך היו למבוגרים רבים בחברה הזאת צלקות של כוויות , מורשת התנהגותם כשהיו תינוקות . שני סגנונות גידול הילדים האלה כאחד יידחו ברגש זוועה בחברות התעשייתיות המערביות של ימינו . אבל הסגנון המתירני של החברה המאמצת של אנו אינו יוצא דופן על פי אמות המידה של חברות הלקטים ציידים בעולם , שרבות מהן רואות בילדים הקטנים אנשים אוטונומיים שאין לסכל את מאווייהם ושיש להתיר להם לשחק בחפצים מסוכנים כגון סכינים חדות , כלי חרס חמים ומדורות ( תמונה . ( 19 למה כ...
To the book |
|
|