פריטי מסחר מסורתיים

אשר לחפצים המוחלפים , יש פיתוי להתחיל בחלוקתם לשתי קטגוריות : פריטים שימושיים ( כמו מזון וכלים ) ופריטי מותרות ( כמו קונכיות חלזונות ים ושרשרות יהלומים ) . אבל הדיכוטומיה הזאת נעשית אפורה ברגע שמנסים ליישם אותה . כפי שכתב הכלכלן פרנק נייט : " מכל תפיסות השווא הכוזבות והאבסורדיות שמחלישות כל כך את הדיון הכלכלי והחברתי , אולי הגרועה ביותר היא הרעיון ... שיש חשיבות ניכרת ברמה האנושית לתפיסת התועלת או השימושיות במונחי הישרדות ביולוגית או פיזית " . למשל , מכונית במ " ו היא בלי ספק פריט מותרות וסמל סטטוס , אבל אפשר גם להשתמש בה לנהיגה אל חנות המכולת , והדימוי שהיא מקרינה עשוי להיות חיוני לבעליה כדי להרוויח כסף על ידי סגירת עסקאות ופיתוי בנות זוג . הוא הדין לקערת עץ יפה של סוחרי סיאסי , שמשמשת כלי לתפוחי אדמה בסעודות חגיגיות אבל היא גם סמל סטטוס הכרחי לקניית אישה באזור מצר ויטיאז . ואשר לחזירים , הם סמל הסטטוס הנחשב ביותר בניו גינאה , גבוה מכל האחרים , וזה הוליד את ההערה של תומס הרדינג : " אפשר גם לומר על חזירים שהדבר הכי פחות חשוב שאפשר לעשות בהם הוא פשוט לאכול אותם " . למרות כל ההסתייגויות ...  To the book