|
|
( סעיפים ( 148 , 145 , 140 נכון לעכשיו , ברקלי יודע – אמנם לא במלוא מובן המילה " יודע" – שהוא קיים בתור אני בעל אידאות , וכי יש אלוהים שהוא מקורן ומחוללן של האידאות האלה . מבחינה זו מצבו של ברקלי דומה למצבו של דיקרט בסוף ההיגיון השלישי , לאחר שהוכיח את קיום האני שלו ואת קיום אלוהים . מה שפירושו , שכמו דיקרט , כן גם ברקלי תקוע בסוליפסיזם המתודולוגי , שממנו הוא צריך להיחלץ . דיקרט הקדיש את המשך ה הגיונות שלו להוכחת קיומו של עולם החומר שמחוץ לאני . ברקלי , לעומת זאת , כבר הוכיח ( לדעתו , לפחות ) ש עולם החומר החיצוני הזה אינו קיים כלל . דיקרט העלה את בעיית קיומם של אניים אחרים זולתו , בשואלו על העוברים ושבים , שהוא רואה כביכול מבעד לחלונות חדרו את השאלה המפורסמת הזאת : אולם מה אני רואה מן החלון הזה , אם לא כובעים ומעילים , העשויים לכסות רוחות-רפאים או בובות-אדם המונעות באמצעות קפיצים ? דיקרט העלה את הבעיה : האם וכיצד אני ( או כל אחד אחר ) יכול לדעת שיש בני אדם אחרים , אניים בעלי נפש או שכל כמוני ? מה מצדיק את ההאמנה הבסיסית שיש לכל אחד מאתנו , שלבני אדם אחרים ( בניגוד לשולחנות והרים , לדוג...
To the book |
|
|